מאת: מרחב מוגן לכלבים - מקבוצת מומחי התנהגות הכלבים של ישראל
הדריכות והנביחות של הכלב פוגעות באופן הרסני בשקט הנפשי שלכם והיא נקראת - תופעת "ההדבקה הרגשית"
מאת סיגל חיים. 12.05.2025
סיגל מגלה בפתיחות איך התגובות הקבועות של הכלב שלה לכל רעש קטן השפיעו בעצם גם עליה,
מה שגרם לה להבין למה היא עצמה הרגישה כל כך דרוכה ומתוחה.
אם הכלב שלכם מגיב לכל רעש קטן, אתם כבר יודעים על מה מדובר
הייתי בשיחת עבודה, רושמת לעצמי הערות.
ריי שחרר פתאום איזו נהמה נמוכה כזאת, ואז התחיל לנבוח על משהו, עוד משהו.
העברתי את השיחה להשתק וצעקתי לו: ״ריי מספיק!״
אני לא יכולה לתאר לכם כמה פעמים אמרתי את המילים ״מספיק״, ״שקט״, ״די״, באמת שאי אפשר לספור.
ואני אגיד לכם משהו? זה באמת לא רק הרעש. זה פשוט העניין שזה כל הזמן חזר על עצמו.
ריי נוהם ונובח על דברים שנראים לי חסרי משמעות - דלת שנטרקת איפשהו בבניין, שקית מרשרשת, רעש מהטלוויזיה.
ובאמת יש עוד כל כך הרבה דברים שגורמים לו לצאת משליטה בבית.
בשבילו, כל אחד מאלה אומר "סכנה". בשבילי, זה עוד פעם שאני צריכה לקפוץ יחד איתו.
סוף סוף הייתי מתיישבת להירגע בערב, והוא היה נוהם על משהו בחוץ, ואז נובח, והלכה לה השלווה שחיכיתי לה כל היום.
הייתי באמצע שיחה עם בעלי ומאבדת את המשפט כי ריי החליט שהמקרר נשמע מאיים.
אתם כבר כנראה יודעים למה ריי נהיה כזה. מאז תחילת המלחמה, ביליתם לא מעט שעות יחד בממ״ד בזמן אזעקות – הוא רועד לכם ליד הרגל, ואתם מנסים להישאר רגועים בשביל שניכם.
זה לא פשוט עבר ברגע שהאזעקה נגמרה. אצל הרבה כלבים, זה חיווט מחדש את המושג ״סכנה״.
עכשיו זה כבר לא רק אזעקות.
זה צעדים במסדרון. המעלית. דלת של מכונית. הטלוויזיה. רעשים שפעם לא שינו שום דבר, מקבלים עכשיו יחס של אזעקה לכל דבר.
את החלק הזה אתם כבר יודעים. מה שכנראה עוד לא חיברתם, זה מה שכל הנביחות האלה עושות לכם.
חשוב לי להיות ברורה – ריי ממש לא אשם
היה לי טירוף בעבודה כבר כמה חודשים.
הייתי בת 51, ישנתי גרוע, ובימים מסוימים לא הצלחתי להסביר למה אני מרגישה כל כך מתוחה.
החיים זרקו עליי הרבה השנה – זה לא משהו ספציפי ודרמטי, פשוט השחיקה האיטית של יותר מדי דברים, בבת אחת.
אם הייתם שואלים אותי מה לא בסדר, או מה מפריע לי, כנראה שהייתי שולפת מהראש עשרה דברים.
הנביחות של ריי לא היו נכנסות לרשימה.
מבחינתי זה היה סתם רעש רקע – משהו שאני חוטפת עליו קריזה לשנייה, או פשוט ממשיכה הלאה למרות הכל.
וזאת הייתה הטעות.
לא קלטתי עד כמה העובדה שאני אף פעם לא מקבלת רגע אחד של שקט רצוף בבית, מוסיפה לכל שאר הדברים שגם ככה כבר סחבתי.
היום שבו שמו לי מראה ממקום לא צפוי
גיסתי רותם, אסיסטנטית במרפאה וטרינרית.
היא קפצה אליי אחר צהריים אחד לקפה, ושכן או מישהו בחדר המדרגות עבר ליד הדלת שלנו.
ריי זינק, נובח, נדבק לדלת.
ואני הרגשתי כאילו הבטן שלי מתהפכת. כבר הייתי עצבנית על הסיטואציה שחוזרת על עצמה.
נדרכתי, בדיוק באותה שנייה שהוא נדרך, בלי שהחלטתי לעשות את זה בכלל.
היא הסתכלה עליי ואמרה: ״את קולטת שכרגע עשית בדיוק את מה שהוא עשה, נכון?״
צחקתי על זה וגם קצת התגוננתי.
העבודה, השינה הגרועה, הגיל – על זה הפלתי הכל.
בחיים לא עלה בדעתי שכל אחת מאזעקות השווא הקטנות של ריי נוחתת גם עליי – צעדים, מעליות, דלתות של מכוניות, עשרות פעמים ביום, בלי שאשים לב בכלל איך כל זה מצטבר.
למה הנביחות שלו עשו הרבה יותר מסתם לעצבן אותי
הנה מה שהיא הסבירה לי, ומה שלא ידעתי: כשכלב מגיב לרעש אחרי רעש אחרי רעש, הוא לא ״עושה דווקא״.
הוא באמת מרגיש שמשהו לא בסדר, שוב ושוב, כל היום.
וכשאת חיה עם זה, תחושת הרוגע שלך נקטעת יחד עם שלו.
קוראים לזה ויסות משותף (Co-regulation). כלבים והבעלים שלהם מסנכרנים את תגובות הלחץ שלהם, במיוחד בבית קטן, ובמיוחד כשאותם טריגרים ממשיכים לפעול כל היום.
הנביחות של ריי לא היו רק רעש שהייתי צריכה לסבול. זו הייתה אזעקה חיה שמופעלת בתוך הבית שלי, שוב ושוב, ומערכת העצבים שלי המשיכה להגיב אליה בין אם רציתי בכך ובין אם לא.
זה לא היה הדבר היחיד ששחק אותי. זה באמת היה שילוב של הכל.
העבודה. חוסר השינה. כל הלחץ שיש פה מאז המלחמה, כאילו משהו השתנה לגמרי במדינה.
אבל זו הייתה משקולת אחת שמעולם לא לקחתי בחשבון – כזו שנופלת לי בסלון, כמה פעמים ביום, כל יום.
מאיפה זה בעצם בא
גיסתי הסבירה לי משהו שמעולם לא שמעתי קודם, וזו הסיבה שסמכתי על מה שבא אחר כך.
אי שם בתחילת שנות ה-90, חוקר וטרינרי צרפתי בשם ד״ר פטריק פאז'ה בדק למה גורי כלבים יונקים נשארים רגועים אפילו בתוך המולה של המלטה.
הוא גילה שאמהות משחררות אות טבעי מבלוטה ליד העטינים שלהן – איתות כימי שאומר לגורים, בלי מילים: ״אתם בטוחים כאן״, זה נקרא פרומונים.
ד״ר פאז'ה והצוות שלו הצליחו לבודד את הפרומון המדויק הזה ולייצר אותו בצורה סינתטית.
היום זה מוכר בשם DAP (Dog Appeasing Pheromone – פרומון מרגיע לכלבים).
זה לא מטשטש את הכלב, לא משנה לו את האופי, ואין לזה שום השפעה תרופתית.
זה פשוט מתורגם לאותו אות ״בטוח״ שכלבה משדרת לגורים שלה.
התגלית הזו נמצאת בשימוש במרפאות וטרינריות, בתי מחסה ופנסיונים לכלבים כבר מעל 25 שנה.
בדרך כלל בדיוק במצבים שבהם כלבים מוצפים מרעש בלתי צפוי: עמותות, חדרי המתנה אצל הווטרינר, או פנסיונים בזמן סופות רעמים.
את האמת שזה החלק שדי שכנע אותי. זה לא איזה גאדג'ט חדש עם סיפור מצוץ מהאצבע.
זה מדע וטרינרי של עשרות שנים, שפשוט נארז לשימוש ביתי.
אני אנסה, מה כבר יש לי להפסיד?
היא הפנתה אותי לגרסה ביתית של אותה טכנולוגיית DAP – מפיץ ריח שמתחבר לחשמל שנקרא MiloPals Phero. בלי כדורים, בלי אילוף, ושום דבר שצריך לזכור לעשות.
פשוט מחברים אותו לחשמל קרוב למקום שבו הכלב מבלה את רוב זמנו, וזה עובד ברצף, משחרר את אותו איתות מרגיע, כל היום, ברקע.
הזמנתי אחד, בעיקר כדי שהיא תפסיק לחפור לי על זה.
מה שבאמת שמתי לב אליו
בשבוע הראשון, שמתי לב לדברים קטנים. ריי עדיין הגיב לחדר המדרגות ולמעלית, אבל – בשבריר שנייה של דיליי, וקצת פחות בחדות.
בשבוע השני, שמתי לב למשהו בעצמי, לא בו – יום שלישי רגיל שבו הבית נשאר שקט כל אחר הצהריים, ולא נהייתי דרוכה אפילו פעם אחת.
בשבוע השלישי, בעלי אמר משהו שנתקע לי בראש: ״צחקת היום. על משהו שטותי. לא שמעתי את זה כבר תקופה.״
אני רוצה להיות כנה: יש לי עדיין המון דברים לעבוד עליהם. העבודה היא עדיין עבודה. השינה שלי היא עדיין משהו שאני צריכה לשמור עליו בקנאות. והשנה הזו היא עדיין השנה הזו.
אבל חתיכה אחת מהמשקל היומיומי – החתיכה שבכלל לא ידעתי שאני סוחבת – נהייתה שקטה יותר. וזה נתן לי קצת יותר אוויר להתמודד עם כל השאר.
מה זה בעצם כולל?
● נוסחת ה-DAP – אותה טכנולוגיית פרומונים שנמצאת בשימוש בעמותות ומרפאות וטרינריות מעל 25 שנה.
● מתחבר לחשמל ועובד ברציפות – אין מינונים שצריך למדוד, לא צריך לזכור כלום.
● ללא חומרי הרגעה, ללא צורך באילוף, וללא תופעות לוואי.
● מכסה חלל של עד 70 מ״ר, כשכל מילוי מספיק לכ-30 יום.
זה לא יעלים כל טריגר בן לילה, וזה גם לא יתקן את כל שאר הדברים שקורים לכם בחיים. זה עוזר בדבר אחד ספציפי – חרדה.
באמינות, בשקט, וברקע.
עוד כמה זמן תישארו שניכם בכוננות ספיגה?
אם הכלב שלכם מגיב לצעדים, למעלית, לדלת של רכב, או אפילו לטלוויזיה – ושמתם לב שגם אתם קופצים קצת יותר מהר – יכול להיות שזו חתיכה אחת בפאזל שלא ידעתם שאפשר לסדר.
בגיבוי הבטחה להחזר כספי מלא תוך 30 יום
אם הבית שלכם לא יהפוך לרגוע יותר באופן מורגש תוך 30 יום, MiloPals יחזירו לכם כל שקל – בלי לשאול שאלות.
אתם לא מדמיינים את המשקל הזה שאתם סוחבים. ואתם לא חייבים לתקן הכל בבת אחת כדי להרגיש אותו נעשה קל יותר.
לחצו על הלינק כדי לבדוק האם מיילופלס עדיין מציעים 30% הנחה ומשלוח חינם
החזירו לעצמכם את השליטה המלאה על הבית שלכם ועל השקט הנפשי שלכם
גלו את הסוד הגדול של המומחים להתנהגות כלבים להפחתה משמעותית של חרדת נטישה הגורמת לצרכים בבית, נביחות בלתי פוסקות, הריסת חפצים והתנהגויות בלתי רצויות אצל כלבים, בזכות הפחתת סטרס מיידית וחיזוק תחושת הביטחון שלו בדרך טבעית שהוא כבר מכיר
מה אומרים בעלי כלבים בישראל?
בר ר.
נתניה
אמיתי, החיים שלנו היו סיוט.כל דפיקה בדלת, צלצול בפעמון או רעש קטן בחדר מדרגות, וקאי היה פשוט מאבד את זה ונובח בטירוף. השכנים כבר רצו להרוג אותנו. חיברתי את מיילופלס בסלון בלי לצפות ליותר מדי.חח זה מטורף, באמת, בואו נגיד ש90% מהרעשים שהיו מקפיצים אותו, לא מזיזים לו יותר, זה מטורף לגמרי, אני עוד צריך להתרגל לא להיות דרוך בעצמי כבר מכל רעש."
מיכל א.
תל אביב
אמאלה, אני עדיין בשוק״ מזה שזה אשכרה עבד. הכלב שלי בן 4 ופתאום התחיל להשתין לי על השטיח בסלון ובכל מיני פינות בבית. הגעתי למצב שאני מנקה את הרצפה פעמיים ביום וכבר הייתי מיואשת ברמות. ראיתי את המכשיר הזה והייתי הכי סקפטית בארץ, אבל אמרתי יאללה ננסה. תקשיבו, זה מטורף! תוך שבוע וחצי הוא פשוט נרגע והפספוסים הפסיקו כמעט לגמרי. ממש ממליצה."
ליהי ק.
תל אביב
אחרי ה7 באוקטובר, הכלב שלנו נהיה לא רגוע בלשון המעטה. פתאום התחלנו לחזור הביתה לשלוליות על הרצפה. אני ובעלי קנינו 2 ערכות וקיבלנו עוד אחת מתנה עם שתי מתנות שהוא פשוט עף עליהן! הפספוסים בבית הפסיקו לחלוטין, הוא כן עדיין קופץ קצת מרעשים, אבל אנחנו פשוט בשוק איך לא הכרנו את זה קודם, תעשו לעצמכם טובה ותנסו!
© 2026 MiloPals כל הזכויות שמורות
פרסומת זו היא תוכן שיווקי ממומן, ואינה מהווה כתבה חדשותית, ייעוץ רפואי או אבחון וטרינרי. התוצאות עשויות להשתנות מאדם לאדם.